לפני שמחפשים אותו או אותה: מי אני כשאני בקשר
יש שאלה שחוזרת אצל הרבה אנשים שמגיעים אליי: "למה זה קורה לי שוב?" אותו סוג של קשר, אותה התרחקות, אותה תחושה שברגע שמתקרבים אליי, משהו בפנים נסגר.
כשמחפשים זוגיות, קל להסתכל החוצה: איפה פוגשים, מה אומרים, מי מתאים לי. אני מזמינה להסתכל גם פנימה, למה שאני עצמי מביאה לתוך הקשר.
לכל אחד מאיתנו יש היסטוריה שמגיעה איתו, לא רק זיכרונות אלא תחושות עמוקות לגבי קרבה וביטחון. ולפעמים יש בתוכי כמה חלקים בו־זמנית: אחד שרוצה קרבה, ואחד שמפחד ממנה. אחד אומר "תתקרבי", והשני עונה "רגע, אל תסמכי". אני לא מנסה להשתיק אף אחד מהם, אלא להכיר את שניהם.
קונסטלציה משפחתית מוסיפה עוד שכבה להתבוננות הזו: לפעמים דפוס שנראה "שלי" התחיל הרבה לפניי, במשפחה שגדלתי בה. זה לא אומר שאין לי אחריות על מה שאני עושה היום, אבל זה כן פותח מקום לבחור אחרת.
זו לא נוסחה שמביאה בן זוג לחיים, וגם לא הבטחה. זו עבודה על הקשר עם עצמי, שהוא בדרך כלל הבסיס לכל קשר אחר.
תרגיל קצר: מכתב לקשר שאני מחכה לו
קחו דף ועט, וכתבו בלי לחשוב יותר מדי. חמש דקות.
- "הקשר שאני רוצה הוא קשר שבו אני..." (מרגיש, יכול, מותר לי)
- "יש בי חשש שאם אתקרב..."
- "החלק בי שמפחד רוצה שתדעו ש..."
- "כדי לקבל אהבה, אפשר להתחיל בכך ש..."
קראו בקול, ושימו לב מה מרגש, מה מפתיע. אפשר לקחת את זה למפגש אישי, שבו נשב עם המילים האלה יחד.